אפילו כבוד הנשיא פראנסוואה מיטארן לא יצליח לעצור אותי !
שועט בדהרה אי- שם, במעלה כביש מפותל בהרי ירושלים, אבל מי זוכר איפה זה בדיוק אי- שם. אני בשנות העשרים לחיי וברדיו - טייפ מתנגנת קסטה של דפש מוד בשיר Just Can't Get Enough. זה בדיוק הזמן המתאים להגביר - לא את הווליום, את המהירות...
מאתיים וחמש
צעיר חסר מנוח, עם מעט שנות ניסיון בנהיגה, אבל עם הרבה ביטחון. האינסטינקטים שלי חדים וטוב שכך, כי המכונית שבה אני נוהג, מהירה, חדה ומהנה, אבל גם עלולה לנשוך... המכונית שבה אני נוהג היא פיג'ו 205 GTI אדומה - הנעה קדמית משובחת, כזו שתוכננה להעלות חיוך על פני האוחז בהגה ואני, האוחז כאן בהגה אכן מחייך. עם שמונה מאות שישים וחמישה קילוגרמים הנגררים בעזרת מאה וחמישה עשר כוחות - סוס, הייתה לקטנה הזו הרבה מעבר למה שמספרים יכולים לספר. הייתה בה צייתנות, הייתה בה קלילות, והעיקר – היא הייתה מאוזנת. עם מכונית כזו אתה מסוגל לחוש מה מתרחש תודות לשלדה מצוינת ובזכות זאת, תגובותיך כנהג מהירות ונכונות יותר.
"סע לאט"
אמש, נהגתי שוב בGTI, אבל קצת שונה. עשרים ומשהו שנים אחרי – אני בוגר יותר מנוסה ושקול, כיאה לגבר בשנות הארבעים לחייו. הרי ירושלים עדיין איתנו וכבוד הנשיא פרנסוואה הולנד לא ביקש לעצור אותי הפעם. במערכת השמע המשוכללת שלה אפילו אין בנמצא חריץ אליו ניתן לדחוף את הדיסק אלא שקע AUX ו USB. ברדיו שר אריק איינשטיין ז"ל ומבקש שוב ושוב: "סע לאט" והוא לגמרי צודק.
ה-GTI שלי הפעם היא בצבע שחור. GTI מודל 2013 היא גרסת ההוט - האץ' של ה208, הסופר - מיני המודרנית של פיג'ו והיא הרבה יותר מהירה מאותה 205 אדומה משנות השמונים. ה208 GTI היא מכונית בוגרת ובשלה, כמוני. נוחות הנסיעה טובה, העיצוב מוקפד, אחיזת הכביש והבטיחות מאוד גבוהים. גם תנוחת הנהיגה שבה גבוהה ומעל ההגה בעל הקוטר הקטן , מבצבץ לו לוח - המחוונים. זו לא בדיוק הפוזיציה האידיאלית במכונית ספורטיבית, אבל הרעיון, תודו - מקורי. איינשטיין מתחנן שוב ושוב שאסע לאט, אבל הGTI מעדיפה דווקא מהר. מנוע בנפח 1.6 ליטרים היה גם ב205 ההיא, אך הפעם מגדש - טורבו נושף ודוחס אויר לסעפת היניקה ומעלה את ההספק למאתיים כוחות סוס. לאורך כל קשת סיבובי - המנוע, מדהירים הסוסים הללו את המכונית קדימה, בכל אחד מששת ההילוכים הידניים שלה.
https://www.youtube.com/watch?v=We3j9K8DnTI
ג'י טי אי
תמיד אהבתי מכוניות של פיג'ו - הן ידעו בעבר לשלב הנאה מנהיגה לצד נוחות נסיעה מצוינת - השילוב הזה במספר דגמים היה פשוט מושלם. אבל כאמור התבגרתי, גם האנשים בחברת פיג'ו התבגרו. גם העולם התבגר. כך מצאתי את עצמי אתמול נוהג שוב בGTI. הייתה לי הסתייגות מסוימת מידית ההילוכים ארוכת המהלך והלא כל - כך רהוטה, הרגשתי שהGTI הזו רכה מדי כמכונית ספורטיבית, המנוע הנהדר שלה חסר מחץ ממשי מתפרץ ושהסאונד שלו לא ממש עושה לי את זה. אך כשהפניתי את גלגל ההגה הוא דאג להלשין לי על מעללי הצמיגים הקדמיים וכשהרפיתי מדוושת התאוצה במהלך הסיבוב, הפיג'ו הידקה את הפנייה בשמחה. כשהאצתי אותה ביציאה מהסיבוב, היא העבירה את המסר לאספלט ושעטה קדימה בהחלטיות של קטר, כמו שצריך!
מאתיים ושמונה ג'י טי אי
ה-208 הזו, היא GTI די מוצלחת – מסתבר שהם עדיין יודעים שם את המלאכה בפיג'ו, אבל הפעם העולם ואני בוגרים יותר, סדר העדיפויות השתנה. 208 היא איכותית יותר מאותה 205 של שנות השמונים, בטוחה ממנה בהרבה ורשימת האבזור שלה ארוכה ומרשימה. דור האיפון בהחלט יעריך את צג המגע בגודל 7 אינטש' הניצב במרכז וגם את העובדה שהפגוש האחורי עשוי כולו מחומרים ממוחזרים, אבל אני, כאמור, מדור החוגה והאפרכסת. הדור השמיני של סידרת המאתיים של פיג'ו בגרסה הספורטיבית גרמה לי להיזכר באותה פיג'ו מיתולוגית ואפילו לחייך. היא מתומחרת במחיר הוגן ולא מביישת את השם - G.T.I . המיתוס של הפיג'ו ההיא - 205 GTI ישאר בליבנו כנראה לנצח, בדיוק כמו הרי ירושלים ואריק איינשטיין. אם אשכחך...
אייזיק דודוביץ'